תודה לכל הכותבים ששלחו לנו את סיפוריהם לתחרות הסיפור הקצרצר שנערכה במהלך ינואר/פברואר 2018
שמחים ונרגשים לבשר כי הסיפור הקצרצר שייצג את ישראל זכה במקום ראשון בתחרות הבינלאומית!
ברכות רבות לסיון שיקנאג'י מחברת הסיפור "אנרגיה קינטית"
להלן הזוכים בתחרות הישראלית:
במקום הראשון: אנרגיה קינטית / סיון שיקנאג'י
4863 ק"מ מכאן יש בחור, קוראים לו רוּפֶּרְט, הוא נהג רכבת בלונדון. את רוב היום הוא מבלה במהירות 150 קמ"ש. פעם קרא בעיתון שהאוויר בתחתית דחוס פי 20. באותה שנה התחתן עם בחורה בשם לנֵוֹ רה. לפני שהתקבל לעבודה מילא טופס עם שאלות כמו "האם לפעמים יש לך מחשבות אובדניות?" ובאמת, כל כמה שבועות, מישהי קופצת לו לפסים. תמיד מישהי. "ליידיס קילר" קוראים לו החברים וזה מצחיק כי זה דו משמעי. אחרי שהרכבת עוצרת יש כמה שניות שהמוח עוד מרגיש בנסיעה ולפעמים רופרט מפחד לבדוק אם זה מתאבד או מתאבדת על הפסים שלו, או אם לנורה עדיין אוהבת אותו.
סיפור זה מייצג את ישראל בתחרות הבינ"ל
במקום השני: בדרך לפרומיסטה / מורן לוי
את רוב השיחה לא הבנתי, רק קטעים שהוא בחר לתרגם. כמו: היא שואלת מה קרה לך ברגל?; או: היא אומרת שיש לך עיניים יפות; ו:אני מסכים.
את רוב האבסורד לא תפסתי, רק את מה שהיה סביר במידה. כמו: איך נפצענו שנינו ליד אותה כנסייה;
או: כמה טוב שהשגנו טרמפ לפרומיסטה; ו:קורה שהחיים משתבשים לטובתך.
את רוב הסיפור לא שמרתי, רק את מה שהעזתי לכתוב. כמו: איך נסעתי אליו ליום שנמשך כמעט חודש;
או: כמה צחקנו על אותה עיר ספרדית עייפה; ו:מתי ליווה אותי חזרה לרכבת, והסתובב עוד לפני שהדלת נסגרה.
סיפורים שקיבלו ציון לשבח
ילדות / מאיה וינינגר
ישבתי כפוף בפינת המטבח בזמן שהוריי התווכחו בסלון לצד הכורסא האדומה שעליה ערמות של ספרים בגרמנית, בעיקר ספרי אומנות ומעט שירה.
פחדתי לראות את אימי בוכה אז התבייתי על הכורסא וניסיתי בעזרת צמצום עיניים להבחין באותיות על הספרים. ידעתי שזו משימה בלתי אפשרית בשבילי להבין מה כתוב שם, אבל החלטתי לשנן שלוש מילים ולבדוק אותן אחר כך בשיחון שנמצא בחדר העבודה של אמא.
אז לא הבנתי למה היא רוצה לרכוש ידע תרבותי בשפה זרה, כי לרעות בשדות זרים לא מוביל לתחושת שלמות. כך גם אבא צעק לאמא באותו יום. אז לא הבנתי על מה המהומה, זו רק ערימת ספרים בגרמנית.
sweet 16 / מירית מן פרידמן
במכתב השחרור "מהדסה " פורטו השברים בעצמות הזרוע והאמה, העצבים המשותקים ביד , הפלטות שהוכנסו בניתוח, שבוצע חודש לפני יום הולדתה ה-16.
המכתב לא סיפר מה היא מרגישה, האם היא מתגעגעת לאמא ולחברות, האם היא גאה או מתחרטת . זאת אלמד בעת שאטפל ב ידה הפצועה .
במשך כל הטיפול היא השפילה מבט, לא הוציאה מילה. נגעתי בעורה, לא הצלחתי לגעת ברוחה. שתקנו .
בתום הטיפול הסוהרת סגרה את האזיקים על אמותיה , זיהיתי עווית חולפת של כאב בפניה כשהמתכת נגעה בפצע יציאת הכדור.
היא החלה להתרחק, ואז נעצרה, הסתובבה לאחור, הביטה אל תוך עייני, בחיוך מבוייש אמרה "שוכראן", וחזרה בליווי הסוהרת אל החדר באגף האסירות הבטחונית.
חומת הפרדה – ענבל המאירי
הנסיעה ארוכה, הכביש לא נגמר ורוחות המדבר חזקות. גם אנחנו מחזיקים חזק, וכמעט תאונה. סאן מנסה ללמד אותי קוריאנית. אני רוצה לדעת איך אומרים "אני אוהבת אותך", והיא אומרת "Hae Rang Sa "עם לשון מתגלגלת וצלילים עולים ויורדים. אני מנסה להגיד, והיא מתפקעת מצחוק. "לא ! אמרת, 'אני מרגישה מלנכולית' שזה Hae Ran San ."אני מנסה ולא מצליחה, וגם לה יוצא בעברית "אני עוזבת אותך" במקום "אני אוהבת אותך". סאן בת 28 והיא סטודנטית לרפואה מדרום קוריאה. חאלד בן 27 והוא מתורגמן בטיול ג'יפים במדבר הסורי שבטורקיה. הוא פותח אטלס, מגיע למפת ישראל ומבקש שאראה לו איפה עוברת חומת ההפרדה.
דצמבר – תמיר אסטרוגו
נולדתי בדצמבר. אבא שלי נפטר בדצמבר.
לצד מיטת חוליו אני מביט מהחלון.
הגשם הדק לא מפסיק לרדת, העננים נמוכים וכהים.
"שנמשיך את התשבץ?" הוא שואל בלחישה.
עיניו העייפות קבועות בתקרה.
"בשמחה." אני אומר.
"4 אותיות. ציה."
"מדבר."
שפתיו היבשות נעות בקושי.
"מעונות השנה. 4 אותיות. מתחיל ב-ס'."
"חורף."
ידו הקרה מונחת ברפיון.
"מתחיל ב-ס'…"
"אה…סתיו."
שיערו הדליל מלבין אל תוך הכר.
"מראה בלועזית. 8 אותיות. מתחיל ב-א' ונגמר ב-ה'."
שתיקה.
שוב דצמבר. גשום וקר.
נולדתי בדצמבר. אבא שלי נפטר בדצמבר.
אני זוכר עיניים, שפתיים, ידיים, שיער
ותשבץ עם הגדרה ללא תשובה
מה באמת לומד בְּני – שיר חייק
אשתי לא יוצאת מהמיטה כבר חודשים. היא עייפה, מרירה וכבר לא יפה. קמה רק להתקלח ולאכול. הקנאים אומרים שהיא התחתנה טוב. אחרים חושבים שזו בטח איזו מחלה. חומה עתיקה סביבה. מצור. ביתי קר ואפור. אני מטפל בה ובבני בן השש. מחלון חדרו הוא רואה את הרי ירושלים השותקים.
עיניו עוקבות אחרי.
השורות במחברת של בני מתמלאות בעברית, תנ"ך וחשבון. עולמו בין הדפים והחלון. עולמי חושב עם מי הוא יתחתן? מה הוא באמת לומד? האם הוא כבר יודע שההיסטוריה תמיד חוזרת?
עם השקיעה אני מכין לו ארוחת ערב, מקלח אותו ושר לו שיר ערש עצוב על ירושלים.
לקריאת הסיפורים הזוכים המהמדינות השונות: eacwp.org
ב 30 ביוני יוכרז הזוכה בתחרות הבינ"ל.