בשעה טובה סדנאות הבית מגיעות גם לירושלים- יותם טולוב ואילנה זיידמן שלנו ינחו במחזור נובמבר סדנה במשכנות שאננים.
לרגל השקת הסדנה אנחנו חוגגים בדרך היחידה שאנחנו מכירים, בלילה של כתיבה.
21/9, יום ראשון, בבית הקפה המיתולוגי "תמול שלשום" בנחלת השבעה בירושלים.
נתחיל בסדנת כתיבה אינטימית, "געגוע- בית- געגוע" בהנחיית אילנה ויותם, 17:00-18:30 או 19:00-20:30
ונקנח בג'אם כתיבה בהנחיית אורית ואשכול ב 21:00-22:00.
ההשתתפות חינם, הרשמה מראש במייל שלנו sadnaothabait@gmail.com
ביום שישי, 12/09 דנה ברגר תגיע לסטודיו שלנו ותעביר סדנת כתיבת שירים מולחנים.
התוכני והטכני
חוכמת הצמצום
התשוקה לחרוז
הפזמון החוזר
הגעגועים לבית
נתנסה בכתיבת שיר, ניצוק משמעות לתוך מבנה ונצא לדרך. סדנה שהיא מבוא.
מנחה: דנה ברגר, אורח: מאיר גולדברג
מתחילים בשעה 10:00 בדיוק.
להרשמה לחץ כאן
יש לנו ספטמבר עולה על גדותיו באירועים מדהימים,
וזה כנראה הדובדבן:
מאיר שלו מגיע לסטודיו שלנו למפגש סופר. אם עוד לא יצא לכם לשמוע אותו במפגש, רק שתדעו שהוא מדבר כמו הספרים שלו- חד חם וחכם ובקיצור- בואו בואו בואו.
כמו כל מפגשי הסופר בסטודיו זה מפגש פתוח לקהל, שיקרה ביום חמישי, 11/9/14, בשעה 19:30.
צריך להירשם מראש דרך המייל sadnaothabait@gmail.com.
לתלמידים או בוגרים עלות הכניסה 50 ש"ח לאורחים 60 ש"ח.
הפעם בשולחן שלי- אריאלה גולדמינץ
הספר "מרוץ שליחים" עומד לראות אור בהוצאת "כנרת זמורה ביתן"
קטע מהספר שאני אוהבת:
קרול שאף למלא על הצד הטוב ביותר את הדרישות ממנו לא רק כבעלים מכובד ואחראי של בית עסק, אלא גם כבעל טרי. בנישואין האלה היה לו חשוב להיצמד למסורות ולחוקים בלתי כתובים. נתחיל בזה שבליל הכלולות הוא אפילו חשב להרים את בטי ולהעביר אותה בידיו מעבר לסף הדירה, אבל בעצה אחת עם האורתופד החליט לרדת מהענין. לכן, כשבסיום החתונה הם הגיעו הביתה מאוחר בלילה ונכנסו פנימה, שניהם עשו את הדרך בהליכה. בטי השאירה אצלו מבעוד מועד את המזוודה שלה. יתר הדברים היו אמורים להגיע עם חברת הובלות של לקוח שלהם בהמשך השבוע. בתוך המזוודה היו כלי הרחצה של בטי והתרופות וגם כותונת לילה חדשה שהיא קנתה, שהיה לה סיכוי גבוה למשוך אותך אם אתה גבר ולא בררן על גבול הקטנוניות. היא היתה עמוקת מחשוף אבל ארוכת שרוולים, מגלה ומסתירה במידה. הכותנות האלו נמכרו ממול לקונדיטוריה מסטוֹקים של פשיטת רגל, שתיים במאה, ולליל הכלולות בטי בחרה בסגולה מבין השתיים. כשהסתדרה בחדר האמבטיה היא גם שפכה על עצמה חצי בקבוק מי לוונדר כדי להשלים את התדמית הסגולה שביקשה לייצר לעצמה. היא הביטה במראה ונראתה פתאום מאוד מקומטת באור העז שהפיצה מנורת הניאון, אור שהתאים אולי לניתוח לב פתוח, אבל לא כדי להאיר את פניה של אישה לא צעירה, שרצתה ממש מעט אור רק כדי לא להתקל בדברים. קרול הסתובב בינתיים חסר מנוחה בחדר השינה, מזיע בתוך חלוק המשי הטבעי שלו שמיליוני תולעי משי הזיעו עליו בתורן. הוא כבר כשל בנושא הנשיאה של בטי על כפיים ולא רצה להיכשל בשום דבר נוסף, בטח לא בלילה כל כך חגיגי, שבו הכל הלך בינתיים לפי התוכנית, חוץ מהאיש שגמר על פסי הרכבת ושגרם לחברות של בטי לאחר. עד שבטי יצאה מהאמבטיה, הוא הספיק להיכנס לחרדה שמא דבר מה לא יעבוד בגוף שלו כמו שצריך. הזיעה החמה התחלפה בזיעה קרה, וכשהנסיכה הסגולה שלו הופיעה בפתח חדר השינה, יפה כמו הלילה, הוא קיבל בשמחה את ההצעה שלה לשבת לספור את הצ'קים כדי שידעו איפה הם עומדים. לפחות בנושא החשבונאִי הוא ידע שיוכל, גם בשעת לילה מאוחרת כל כך, להיות נוקב וחד כתער, מאחר שהיה אדמיניסטרטור מהמעלה הראשונה.
קטע שאני לא לא-אוהבת, אבל נאלצתי להיפרד כאן מאחת הדמויות שהולכתי (הסעתי?) לעולמה עוד לפני שהספקנו להתיידד:
בטי ישבה באוטו, שצפר עכשיו מבלי להפסיק. היא יכלה לשמוע אותו מקונן למרחקים. היא ראתה את כפות הידיים שלה. הן היו מונחות מולה, נפוחות משנים של עבודה. למרות הנפיחות, ניתן היה בבירור לראות את הורידים הכחולים המשתרגים עליהן, רשת הולכת דם סבוכה ועמלנית כמוה עצמה, את הקמטים ההולכים ומעמיקים בבסיסן ואת והכתמים והפגמים, שכבר שנים היו יוצאים אל פני העור מבלי להיבלע בו, גם לא אחרי המתנה סבלנית. דבר לא נמחק עוד. היא חשבה שכשאדם מתבגר, כל התוך שלו פורץ החוצה, כל החגיגה התת-קרקעית יוצאת אל העור, שמידקק ולא מצליח ואולי גם לא מעונין יותר לכסות. היא הייתה מרוחה באותה שעה בעוגה נהדרת. היא טבלה בסוכר וקצפת עשירה. אבל לא היה בזה כדי להטעות אף אחד. בטח לא את האופה. היא הבחינה בו, לפתע, יושב לשמאלה, שט בתוך הזמן האיטי. ראשו היה מופנה אליה. העיניים שלו היו פתוחות מדי ואטומות, כאילו הידיעה שבחיים לא יאפה יותר אפילו פרופיטורול קטן אחד, אפילו לא עוגית שקדים פצפונת, לא מזיזה לו.
ברחוב נוצר פקק. מזל שהאנשים שהיו תקועים בתוך המכוניות שלהם באלכסון, בזווית לא נוחה ובטח לא מחמיאה, יכלו בינתיים להעביר את הזמן בהתבוננות לעבר נוף המפרץ המדהים. הנוף נראה היה דומם אבל בתוכו רחשו כנראה חיים ותנועה. אפילו הים, שמרחוק נראה כמו משטח ענקי, כחול וחלק, היה נתון בתנועה מתמדת. הוא בוודאי המשיך בכך ולא עצר לדקת דומיה גם כשמכונית יד רביעית סיימה בפתאומיות את דרכה למעלה, באמצע ההר.
שלום חברים!
בלילה הלבן של תל אביב ב26.6 נציע לילה של כתיבה. כמו תמיד, אנחנו מודיעים לכם 24 שעות לפני שהפרסום הרשמי מתחיל, כדי שתוכלו לתפוס מקום.
במהלך הערב והלילה נקיים שתי סדנאות כתיבה אינטימיות בהנחיית בוגרים שלנו שהפכו לסופרים. וג'אם כתיבה לילי מרובה משתתפים בהנחיית אורית ואיילת גונדר-גושן. ההרשמה מתחילה היום והיא נעשית רק דרך המייל של הסדנאות sadnaothabait@gmail.com
כל האירועים יתקיימו בבית החדש של סדנאות הבית (!): רחוב נועם 2, בשוק הפשפשים ביפו. (ביפו, אגב, יהיו שלל פעילויות והופעות באותו לילה).
הכניסה תמורת תרומה של ספרים טובים לספרייה שלנו או תמורת תשלום סמלי.
אם אתם בעניין, שלחו לנו מייל עוד היום לג'י מייל וציינו במה תרצו להשתתף. מותר גם להפיץ לחברים שיש להם תשוקת אמת לכתיבה.
והנה פירוט האירועים:
סדנה 1 מתלבשים על דמות
1900-2030
מנחים: אילנה זיידמן וקרן איל- מלמד
מפגש חוויתי עם חומרים שיעזור לכם לכתוב דמויות חד פעמיות ובלתי נשכחות.
מספר המשתתפים בסדנה מוגבל ל 16 איש
סדנה2 סודות בלילה
2100-2230
מנחים: ליאור אנגלמן ורוני גלבפיש
שיטוט מילולי סקרני בין פחד לאמונה, בין ספק לחוויה. בואו לכתוב איתנו על המשאלות הכמוסות שלא הצלחנו מעולם להפוך למילים.
מספר המשתתפים בסדנה מוגבל ל16איש
ג'אם כתיבה -אירוע כתיבה בהנחיית אורית גידלי ואיילת גונדר דושן.
2300-2400
בחדר אחד, במשך 60 דקות, נכתוב תשוקות, שלנו ושל אחרים, נקרא, נקשיב ובעיקר נעורר את ההשראה מרבצה.
מספר המשתתפים באירוע מוגבל ל 40 איש.
ההשתתפות בסדנאות ובג'אם מותנית בהרשמה מראש במייל. מי שלא יירשם מראש, לא יוכל להיכנס. לא נדרש ניסיון מוקדם בכתיבה. נדרשת סקרנות. נא להביא כלי כתיבה ודפים. עלות הכניסה לסדנה/ג'אם : ספר משובח כתרומה לספרייה שלנו/ 30 ש"ח. עלות הכניסה לסדנה+ג'אם: שני ספרים משובחים /50 ש"ח. כל האירועים יתקיימו במתחם של סדנאות הבית – ברחוב נועם 2 בשוק הפשפשים ביפו. לא תותר כניסה למאחרים. התשלום במזומן.
אז מצד אחד אנחנו ממש מתרגשים לעדכן שיצאו לדרך שתי סדנאות מלאות עד אפס מקום, ומצד שני אנחנו עוד יותר שמחים לעדכן שההרשמה לסדנאות הנפתחות בספטמבר ובדצמבר 2014 נפתחת היום, ואפשר להזמין את חבריכם הוירטואליים והאמיתיים להירשם. מחכים לכם!
איילת גונדר גושן, בוגרת הסדנאות, זוכת פרס ספיר לספרי ביכורים על ספרה 'לילה אחד מרקוביץ' ואמא טרייה לספר החדש 'להעיר אריות' תדבר מחר, יום רביעי, בפסטיבל הסופרים במשכנות שאננים בירושלים בשעה שמונה וחצי בערב. איילת נפלאה. הספר נפלא. מה צריך יותר.
ענת האלופה, בוגרת הסדנאות רבת המכר ורבת האור, היא עכשיו גם ספר זהב. זהו. להתעלף.
"כותבת ומוחקת אהבה" הגיע למעמד של ספר זהב, על מכירה של למעלה מעשרים אלף עותקים, וזאת תשעה חודשים לאחר שראה אור. אם היו מספרים לי את זה לפני שנה, בעיצומו של תהליך ההגהות, כשהבטן התערבלה מפחד ומציפייה, הייתי שואלת איפה חותמים… הספר הזה, שלקח אותי למסע משמעותי כל כך, ממשיך לרגש ולהפתיע' ורגע לפני "שבוע הספר", זה הזמן לומר תודה לכם, קוראים, אוהדים וחברים, שמלווים את הרומן ואותי מהרגע הראשון. תודה שקראתם. תודה שאהבתם. תודה שהאמנתם. תודה ששיתפתם. תודה שלא הפסקתם להעביר מפה לאוזן. תודה שאפשרתם לסיפור להתממש בלבבות שלכם. שום דבר לא היה קורה בלעדיכם. ועכשיו, עם הפנים לפלטינה ועם המחשבות לרומן הבא (כי חייבים להמשיך לכתוב).
שנה אחרי שזכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של הארץ ורגע לפני יציאת ספרו לאור, עידן גרינברג, בוגר הסדנאות המופלא מספתח לבקשתנו את פרויקט 'השולחן שלי'.
הנה עידן ושולחן העבודה שעליו הוא כותב, הפסקה שהוא הכי אוהב מכל הפסקאות שכתב, והפסקה שהוא לא סובל.
שני קצוות על ציר אינסוף הדברים שיכולים לקרות בחדר עבודה אחד.
עידן:
הפסקה שאני הכי לא סובל:
הסתכלתי עליו בשתי עיניים זועמות. התמונות מהלילה ליד הפאב חזרו אליי. הפנים שלי האדימו ולא אמרתי כלום. לא כי לא היה מה להגיד, בגלל שלא הייתי מסוגל. אם היה לי שק לחבוט בו עד שהנוצות שבו היה נשרפות מחום המכה. אם היה לי צופר לצפור בו בכל העיר בין מכוניות ואנשים ומטוסים עד שהיה מתפקע ממיתריו. אם הייתי מכונית לדהור בה במאתיים קמ"ש עד שהאור שייכנס בה דרך החלונות יעיף לכל עבר את הכעס שהצטבר בי ונצמד בי לכל דופן. אם הייתי יכול הייתי צורח לכל עבר ולא מספיק לרגע עד שהכול היה עוצר ומפסיק. אבל כל מה שהיה לי היה סבתא שלי והאח הגדול שלי, שם ליידי באותו חדר.
קשה לבחור דברים שאתה לא מרוצה מהם בכתיבה של עצמך, יש הרי כל כך הרבה. אני לא אוהב את הטקסט הזה כי הנושא שלו גרר אותי להיכנס להתמודד עם יחסי ישראל גרמניה בצורה קלישאתית דרך ויכוח שמתפתח למכות בין קבוצת ישראלים לגרמני ניאו-נאצי. כמו שמהטאפורה שעולה מהתמה הזאת היא שחוקה, מגמתית ולא מעודנת, כך גם הכתיבה כאן צועקת את הרגש במקום להפנים אותו פנימה ולתת לקורא להרגיש אותו דרך השקט שבין השורות.
פסקה שאני אוהב:
"דינה מגל," מוני הוסיף את שם משפחתה רק במקרים קיצוניים במיוחד, הפעם הוא לא צוחק, נמאס לו כבר, היא שומעת, נמאס לו ממנה ונמאס לו מזה שהיא מנהלת לכולם את החיים, אם היא מתכוונת לטוס לצרפת שתיקח בחשבון שיכול להיות שהוא לא יהיה שם כשהם יחזרו. דינה הסתכלה עליו ומבטה שחדר דרכו היה עמום ומזוגג. היא המשיכה לשבת ולשתוק גם כשמוני קם ונעלם, וכשאבשלום ניסה לפייס, להסביר לה שאולי יוכלו לנסוע גם וגם, ואולי בכלל יש מקום אחר, שלישי, שהם יכולים לטוס אליו, מקום שגם היא וגם אבא יסכימו עליו, המשיכה דינה ושתקה וכל אותה שבת לא הוציאה מילה נוספת. ואחרי שניסה כמה פעמים באותו היום לדובב אותה והבין שהיא עכשיו במצב הזה, זה שהיא נתקעת בו לפעמים, כאילו היא נכנסת לתוך חללית שקופה שלוקחת אותה משם, ולמרות שהגוף שלה עדיין איתם בבית, דינה האמתית כבר לא, ועד שלא יעבור כמה זמן שהיא תנחת בחזרה הוא צריך ללמוד להסתדר בלעדיה, רק עם הדמות שלה, אבל לא איתה באמת, ולמרות שהיה צריך לדבר איתה, אפילו יש לו איזה הכְתבה שהיה רוצה שהיא תכין אותו אליה, תקריא לו את המילים והוא יאיית, הוא מבין שעכשיו זה אי אפשר, עכשיו זה רק הוא. ואז נזכר במיקי, ובאיך כשהיה בבית, הייתה אימו נכנסת דרך קבע לחללית הזו שלה ולא חוזרת ממנה לפעמים לימים שלמים, ושאולי זו הסיבה שהם שלחו את מיקי לנהרייה, כי מאז שעזב היא כמעט ולא טסה יותר, דינה, ושאולי בגלל זה הם משקרים להם ואומרים להם שהוא מת, כי הם לא רוצים שאבשלום ואביתר ידברו על מיקי או יזכירו אותו, כי בכל פעם שהשם שלו עולה, אפילו רק תו ממנו, דינה כבר עם רגל אחת בתוך החללית שלה, הולכת ונעלמת.
אני כולא את משפחת מגל שבראתי במרתף עינויי הכתיבה שלי כבר חמש שנים. חיי כרוכים בחיי המשפחה הזו יום יום, אבל לשמחתי ככל שעובר הזמן שאני מבלה בחברתם, על אף שאני אוהב כל אחד מהם יותר, אני מצליח להתנתק מהם כל פעם עוד קצת כדי להיות מסוגל לעשות את המעשה הספרותי המתבקש ולא לחוס על איש. הפסקה הזו מרכזת לדעתי הרבה מהדי.אן.אי של המשפחה הזו ויש בה את תמצית הספר שלי "מישהו השאיר את החלון פתוח" שטפו טפו יצא לאור בחודשים הקרובים בהוצאת כינרת זמורה ביתן..
